ר׳ אבא בר איבו

ר׳ אבא בר איבו (בקירוב 175–247), הידוע בתלמוד פשוט כ״רב״ ובספרות המאוחרת כאבא אריכא, היה מראשוני אמוראי בבל ומייסד בית המדרש הגדול בסורא. הוא נולד בכפרי שבבבל למשפחה מיוחסת, היה אחיינו ותלמידו של ר׳ חייא, ועלה לארץ ישראל. שם למד בבית מדרשו של ר׳ יהודה הנשיא והשתתף במסירת מסורות דור התנאים. בשנת 219 חזר לבבל. לאחר תקופה בנהרדעא, שבה פעל לצד ר׳ שמואל בר אבא, עבר לסורא והעמיד בה מרכז תורה שהפך לאחת משתי הישיבות הבבליות הגדולות. אלפי תלמידים יוחסו לבית מדרשו, ובהם ר׳ חייא בר אשי ור׳ המנונא. מחלוקות רב ושמואל בכל תחומי ההלכה הן שכבה מרכזית בתלמוד הבבלי; הכלל המקובל הוא שהלכה כרב באיסורים וכשמואל בדיני ממונות. מסורות אגדיות, תפילות ונוסחי ברכות מיוחסים לו, אך אין בידינו ספר שחיבר בעצמו, ולכן אין ליצור עבורו ספר מלאכותי במפת הספרים. מיקומה המדויק של כפרי ושל נהרדעא הקדומה אינו ודאי; הקואורדינטות כאן הן עוגנים אזוריים מפורשים ולא טענה לזיהוי ארכאולוגי מדויק.