ר׳ יהונתן אייבשיץ

ר׳ יהונתן אייבשיץ (1690–1764) היה מגדולי הפוסקים, הדרשנים וראשי הישיבות במרכז אירופה במאה השמונה־עשרה. הוא נולד לפי המסורת המקובלת באזור קרקוב, התייתם בצעירותו ולמד בפרוסניץ, בווינה ובפראג. בפראג הנהיג ישיבה, דרש ברבים, עסק בהיתר הדפסת התלמוד תחת הצנזורה הנוצרית, וב־1736 התמנה לדיין. ב־1741 עבר למץ ושימש כרב העיר וכראש ישיבה. בשנת 1750 נבחר לרב שלוש קהילות אה״ו—אלטונה, המבורג וונדסבק—אחד המרכזים החשובים של יהדות אשכנז. זמן קצר לאחר בואו פרצה מחלוקת הקמעות: ר׳ יעקב עמדין טען כי נוסחי קמעות שכתב מעידים על זיקה שבתאית. ר׳ יהונתן אייבשיץ דחה את ההאשמות, והמחלוקת פילגה קהילות והעסיקה בתי דין ושלטונות במשך שנים; המחקר המודרני ממשיך לדון במסמכים. שיעוריו וחידושיו נעשו יסודיים בלימוד ההלכה. כרתי ופלתי על יורה דעה ואורים ותומים על חושן משפט הם מחיבוריו המרכזיים, ויערות דבש משמר את דרשותיו. רוב כתביו נדפסו לאחר מותו בידי תלמידים ובני משפחה. הוא נפטר באלטונה בשנת 1764 ונקבר בבית העלמין היהודי שם.