ר׳ יאשיהו בן יוסף פינטו

ר׳ יאשיהו בן יוסף פינטו (1565–1648), מחכמי סוריה וארץ ישראל, נולד בדמשק למשפחה אמידה של יוצאי ספרד. הוא למד תלמוד וקבלה, ונעשה תלמידו המובהק של ר׳ יעקב אבולעפיה, שהעניק לו סמיכה מן השרשרת שחידש ר׳ יעקב בירב. מרכז חייו היה בדמשק, אך הוא שהה גם בחלב ובירושלים. בשנת 1625 ניסה להשתקע בצפת; מות בנו הצעיר ר׳ יוסף בשנה שלאחר מכן הביאו לשוב לדמשק, ושם ירש את הנהגת הקהילה לאחר פטירת ר׳ חיים ויטאל. הוא נודע כדרשן וכפרשן, ובייחוד בפירושו מאור עינים לאגדות עין יעקב, שבעקבותיו כונה הרי״ף או ריא״ף — כינוי שאין לבלבל בינו ובין ר׳ יצחק אלפסי. כתביו משלבים פרשנות מקרא, דרוש ומוסר, וחלקם נדפסו עוד בחייו וחלקם זמן רב לאחר מותו. הפרטים הכרונולוגיים של ביקוריו בחלב ובירושלים אינם תמיד אחידים במקורות, ולכן המפה מציגה רק את התחנות הנתמכות במפורש ומסמנת תאריכים מקורבים. חיפושים בוויקיפדיות, בוויקישיתוף, בספרייה הלאומית ובמאגרי מורשת לא העלו דיוקן מאומת שלו.